להקוניאצ'ה – מקלט טבעי לחיות בר

הפארק הפאוניסטי להקוניאצ'ה קולט ב30 ההקטארים שלו יותר מ-120 חיות מ-15 זנים שונים אשר חיים בחירות למחצה ביער "לה פינוסה".

זהו לא גן חיות וגם לא פארק נושא, אך ללא ספק לא ניתן להפוך את מקום זה למשני ולעבור בו כבדרך אגב בהיותנו בפירנאים האראגונזים.

הפארק הפאוניסטי (מקום אשר אוכלוסיית בע"ח מצויה בו לפרק זמן מסוים) להקוניאצ'ה, קולט ב-30 קילומטר ההקטארים שלו יותר מ-120 חיות מ-15 זנים שונים אשר חיים בחירות למחצה בין היער המחמצן את עמק הטנה (VALLE DE TENA) לבין 2 קילומטרים בלבד מכפר הפיאדרפיטה דה חאקה המצוי בווסקה. (PIEDRAFITA DE JACA, HUESCA)

"צ'יני צ'אנו" (לאט לאט), כך אני מתחילה את מסע 4 הקילומטרים בפארק להקוניאצ'ה. הביטוי האראגונזי מתקרב לשלמות בתיאורו כיצד רצוי לעשות את ההליכה בתוך השילוב הכמעט בתולי של ממלכת החי והצומח הזו: צעד אחר צעד, באיטיות רבה ובמאמץ להשאיר את החושים פתוחים כדי לא לאבד אף לא חצי פרט מן החיות החולפות והפרחים הכמעט נכחדים שמעטרים את הסביבה.

ראשית, אני מתמקמת. אני מוצאת את עצמי בליבו של עמק הטנה הפירינאי אראגונזי המפורסם ברכסיו המרשימים, אך הפעם לא הם הסיבה להגעתי. הסיבה שנהגתי שעתיים מסרגוסה עד לכאן היא אחרת מן האטרקציות של האזור, הפעם הגעתי במיוחד לפארק הפאוניסטי להקוניאצ'ה. הפארק ממוקם ביער הפינוסה (LA PINOSA) הנמצא רק שני ק"מ מכפר הפיאדרפיטה דה חאקה שבווסקה, ומתחלק לשני אזורים שונים- להקוניאצ'ה הגבוהה והנמוכה, כל מסלול והשביל הפאוניסטי-בוטאני מעורר הקנאה שלו.

אני מתחילה באזור להקוניאצ'ה הנמוכה ולוקחת את המסלול המעגלי אשר מסמן את הדרך לאורך כל הפארק עוד מהחניה. מלווה בין האלונים והשדריים הטיפוסיים של האזור אני מגיעה למקום משכנם של האיילים וקרוביהם, ולא יכולתי להגיע בזמן טוב יותר, האביב (מסוף מרץ ועד יוני) זמן בו החיות הזריזות הללו סובלות מהחלפת פרוותם ומתהליך מרתק של איבוד קרניהם. בין ספטמבר לדצמבר (זמן הסתיו) יונקים אלו מככבים בעוד סצנה בלתי נשכחת המכונה "השאגה". התנגשויות קרניים, צלילים גרוניים, ודפיקות פרסותיהם אחת מול השנייה, מופע שלם של הטבע שקיבל את שמו מן הקולות שמשמיעים הזכרים כדי לאיים על יריביהם המתמודדים איתם על מקומם ומעמדם בעדר.

אף על פי כן כל תקופה טובה כדי לראות את איילי הצפון והכבשים המופלונים האירופאיים מעלים גרה, כמו כן את איילי הכרמל רצים בין הציניות לבין האשכרועים (סוגי שיחים המצויים בפארק). כל החוויה היא בהחלט פריבילגיה ואחריות ענקית. משום שרחוק מלהיות פארק שעשועים או גן חיות להקוניאצ'ה הינו פארק מקלט לחיות הרבות הללו, החיות בהרמוניה לאחר שניצלו ממקומות שאיננו יכולים לעלות על הדעת. כאן לעומת זאת, יש להם סביבת מגורים טבעית המאפשרת את התפתחותם, ולנו המבקרים יש את האחריות לשמור ולא לשנות את השלום והשלווה השוררת בפארק.

לאחר מראה אחרון של חזיר בר סימפטי מוסח דעת שחג לו באזור, אני נכנסת למערכת האקולוגיות הסאב-אלפינית של להקוניאצ'ה הגבוהה, כשאני עוקבת אחר המסלול המסומן. כאן בין העשבים הירוקים העצומים והדוקרניים לבין פרחים קטנים הנפוצים בהרים הגבוהים אני מבחינה לראשונה במשפחת שונר (חתול בר) וחמשת הגורים שיצאו לאוויר העולם ממש לאחרונה בעונת הקיץ, אירוע נדיר, חשוב ולא מובן מאליו משום שחיות אלו בקושי מתרבות בתנאי שבי. אני מתבוננת במבטיהם האינטיליגנטיים ומדמיינת אותם משחקים בשלג בעונת החורף שצובעת את הכל בלבן מדצמבר ועד מרץ, ומזמינה את מבקרי הפארק לטיול רגלי עם ראקטות (נעלי שלג) או מזחלות.

החיות הבאות שאני רואה, הנותנות לי להתבונן בהן ברוחב לב בזמן שהן אוכלות ונחות הן עזי הבר. לאחר שאני נדהמת מן הדימיון בין מערכת היחסים שלהם לבין זאתי שלנו, בני האדם, אני יוצאת קצת מהמסלול בכדי לעלות לתצפית שבה נהנים מהמראה המרהיב של רכס הפורטאקווה (SIERRA DE PORTACÚA) עם "הפנייה טלרה" (PEÑA TELERA) הנזקפת בגאווה בפסגתו. מן המרפסת הטבעית הזו האביב שוב מציג עצמו כעונה הטובה ביותר לבקר בפארק, ומציע נוף פנורמי מלא בנהרות ומאגרי מים העומדים בכל רגע נתון להציף את האפיקים, וניחוח אינטנסיבי של אדמה רטובה- דברים המחזירים אותי לשורשיי.

עוד אחת מן הסיבות להגיע בתקופה זו מתגלה בפניי במקום משכנם של צפירי האלפים (סוג של יעל) בו אני חוזה בלידת צאצא חדש. אני מודעת למזל שנפל בחלקי, אף על פי שזהו איננו מאורע חריג בחודשים אלו בו תדירות הילודה של חיות הבר גבוהה מן הרגיל, דבר המתרחש במקביל לשיגשוג במקורות מזונם. החריגים הם הביזונים, פחות פוריים מן הצפירים שכניהם בפארק. לכן להקוניאצ'ה משתתפת בתוכנית הבראה של הביזון האירופי המבטיחה את שחרורם לחופשי של הצאצאים הנולדים בפארק בעדרים קטנים בצפון אירופה.

הערב כבר ירד ואיתו גם הטמפרטורה שמשתנה מהר, כמו בכל האזורים בגבהים הללו. להקוניאצ'ה נמצאת בין 1,380-1,580 מטר מעל פני הים, כך שאני נעטפת במעיל בזמן ההליכה לכיוןן הדובים שבדיוק התעוררו משנת החורף שלהם.

אני ממשיכה בשביל ומשאירה מאחוריי את סוסי הפז'בלסקי המרשימים (סוס הבר היחיד שקיים בימינו). עושה את דרכי לכיוון להקוניאצ'ה הנמוכה, אך הפעם מועדות פניי לאזור מגוריהם של הזאבים והשועלים. לאחר התבוננות מעמיקה וממושכת אני מגיעה שוב לכניסה, שם אני מוצאת בר בו ניתן לשתות לאכול, לקנות מזכרות או ללכת להתפנות במידת הצורך.

רגע לפני שאני עוזבת את הפארק לאחר הליכה אינטנסיבית של 3 שעות, אני מגלה עלון החושף בפניי חוויה מדהימה ואחרונה בפארק, השמורה למבקרים בו: ביקור לילי מודרך. הצעה זו מאפשרת להכיר את הלילה בפארק בו הירח המלא מסתנן לו מבין העצים והחיות נודדות למעונם. הצבעים הניחוחות הצלילים.. הכל משתנה בתוך הילת החשיכה. ואם זהו ליל ירח מלא החוויה מלאה ומושלמת.