טבע ירוק, הרים נישאים והרבה הרבה מים – כל אלה מאפיינים את אראגון. טיול זה מביא אותנו למחוזות אחרים, צפוניים וגבוהים יותר, ובהם פארקים לאומיים, אתרי סקי, כפרים קטנטנים ועיירות נטושות.
בחלק הראשון של טיולי באראגון סיפרתי על סומונטנו עם האקלים הים תיכוני ומגוון האפשרויות לספורט בטבע, על מונת'ון והטמפלרים, והמשכתי בבנסקה ההררית עם המפלים הגבוהים והפארק הלאומי הפורח. בחלק זה תוכלו להכיר את סוברבה על כפריה הנטושים, הרמיטאז'ים חצובים בסלע ועיירה עתיקה מקסימה, את אלטו גאייגו עם הנוף המהמם ואת ואלי דה אראגון הגובלת בצרפת. כמובן שגם בכל אלה יש שלל אפשרויות לספורט טבע, כיאה למחוזות בווסקה (Huesca). מידע כללי על אראגון ועל ווסקה תוכלו למצוא כאן.סובררבה – הרים, מפלים ועיירות נטושות מחוז סובררבה (Sobrarbe), נמצא ממש בלב ווסקה, הנוף בו ממשיך להיות הררי מאוד, וגם פה ספורט הטבע, ובעיקר המים, שולטים. יש בסובררבה הרבה אגמים מלאכותיים, שנוצרו גם לשם השימוש בחשמל, ובחלקם אפשר למצוא אטרקציות מים שונות (אפשר לצאת עם www.sendrosordesa.com). אבל בניגוד לאזורים ההרריים האחרים באזור, בסובררבה מסרבים לפתוח אתרי סקי, למרות הפגיעה בפרנסה, בטענה שהטבע חשוב להם מדי מכדי להרוס אותו. כך יוצא שבמהלך החורף רק מקומיים מתקרבים לאזור, שכן לתיירים אין מה לעשות בו.
הנופים בסובררבה מרהיבים – הרים ועמקים ירוקים ופורחים, כשבתחתיתם נהרות ואגמים בצבעי כחול מרהיבים. גם במחוז זה יש שלל כפרים זעירים, אבל בניגוד למקומות אחרים, בסובררבה יש את אחוז הכפרים הנטושים הגבוה ביותר באירופה. חלק עזבו בגלל תנאי המחייה הקשים ואחרים "הועזבו" על ידי הגנרל פרנקו, שתכנן להציף את הכפרים לטובת אגמים מלאכותיים, אך לא עשה זאת. יש גם כפר או שניים ששקעו לחלוטין מתחת למים וניתן לראות בהם רק את הצריחים של הכנסיות.
בשנים האחרונות, החלו ניסיונות לשיקום הכפרים האלה, ויש שתי הצלחות בתחום הזה: Liguerre delCinca ו-Murillo de Tou שופצו והפכו עם השנים לכפרי נופש. הראשון נמצא לחופי אגם יפהפה ומכיל מספר בתי מלון ודירות נופש במחירים שונים – אין מקומיים שחיים בו. בשני יש מקומיים בודדים, אך מגוון רחב יותר של אפשרויות לינה, כולל צימרים וקמפינג ובסמוך אליהם יש אגם יפה נוסף.
ה"עיר הגדולה" במחוז היא איינסה (Aínsa), כש-1,500 מתוך 7,000 התושבים גרים בה. בחלקה התחתון היא עיירה, כמו כל אחת אחרת, עם חנויות, רחובות שוקקים וצומת של נהרות, אבל החלק המעניין בה נמצא על הגבעה למעלה. העיר העתיקה של איינסה קטנטנה ויפהפייה. יש בה סמטאות צרות וציוריות, שמדי פעם נגלה דרכן הנוף המרהיב של העמק הירוק וההרים שמקיפים אותו. לי יצא לשוטט בה רק בשעת ערב מאוחרת (20:30), אבל השמש שוקעת מאוחר בקיץ בפירנאים, לכן יכולתי עוד ליהנות מהאור.
ממש בכניסה לחלקה העתיק של העיירה, יש מבצר שנבנה על ידי המלך פיליפ השני (שעוד נחזור אליו ולפחדיו בהמשך), שכיום נותרה ממנו רק החומה החיצונית ורחבה ריקה בפנים. אפשר לטפס אל החומה וליהנות מנוף פנורמי של האזור. ליד המדרגות יש מרכז מידע לתיירים, מה שמאוד משעשע את המקומיים, שכן המבצר נועד במקור למנוע מזרים להגיע לאזור וכעת הוא מזמין אותם פנימה.
עם כל היופי וההיסטוריה והנוף, בסופו של דבר העיר העתיקה של איינסה היא אזור תיירותי לכל דבר ויש בה מגוון רחב מאוד של מקומות לינה, מסעדות, פאבים עם נופים משגעים וחנויות מזכרות. ישבתי לארוחת ערב מאוחרת מאוד בטאפאס בר Callizo, שנמצא בכיכר המרכזית. יש שם אווירה נחמדה ואוכל טעים ומקורי.
במהלך הארוחה סיפרו לי על הפרוייקט הייחודי Zona Zero, שמרשת את כל האזור במעל 800 ק"מ של מסלולי אופניים באורכים שונים (שעה-עשר שעות), העוברים בטבע ומקשרים בין הכפרים העתיקים. המסלולים מתאימים לרמות שונות של רוכבים, אך הרוב מיועדים לבעלי כושר בינוני ומעלה. כ-60% מהשבילים מסומנים בצורה ברורה, והשאר מצריכים שימוש ב-GPS (פרטים באתר).
הייחוד של הפרויקט הוא היקפו, שכן בתי מלון רבים לאורך המסלולים מציעים חדרים לאחסון אופניים, שירותי תיקונים, מפות ועזרה. בנוסף, בארים ומסעדות נרתמו גם הם, ומציעים מגוון משקאות ומאכלים הממותגים כ-Zona Zero. גם ב-Callizo הוגש קינוח עם שם הפרויקט וסמלו.
אבל גולת הכותרת של המחוז, והסיבה שרוב המבקרים מגיעים אליו, היא הפארק הלאומי אורדסה (Ordesa). אפשר לחלק את הביקור בפארק למספר ימים ומאיינזה כדאי לבקר קודם בקניון אנייסקולו (Cañón de Añíscolo), שנמצא לא רחוק משם. הקניון עמוק וצר, בחלקו העליון מכוסה בצמחייה ובתחתיתו זורם נהר. גם פה ככל הנראה תבקשו לעצור הרבה, אך האסירים שסללו את הכביש הצר (שהוא לפחות חד סטרי בקיץ), לא חשבו לחצוב בו גם מפרצי עצירה, לכן יש מעט מאוד מקומות שניתן לעצור בהם מבלי לחסום את הכביש.
לאחר מספר קילומטרים תגיעו לחניון, שם ניתן להשאיר את הרכב ולצאת לאחד (או יותר) ממסלולי ההליכה הרבים העוברים בפארק מתחת להרים הנשאים, בין עצים וצמחים, ליד מערות נטיפים, אל מפלים גדולים ונחלים קטנים ואפילו הרמיטאז' חצוב בצלע ההר.
החלק השני של הגן הלאומי הוא בעמק אורדסה, שם נמצא הר פרדידו (Monte Perdido). אי אפשר להכנס לפארק עם רכבים פרטיים ויש להשאיר אותם בחניון הסמוך למרכז המבקרים בעיירה טורלה (Torla). האוטובוסים יוצאים מדי 15-30 דקות בשעות 6:00-18:00 והנסיעה הלוך-חזור עולה 4.5 יורו. אגב, הכניסה לפארק מוגבלת רק לחודשי הקיץ (עד אוקטובר) ולאירועים מיוחדים.
בגלל מבנה הפארק, צידו האחד תמיד נמצא בשמש והשני בצל, כך שתזכו לראות סוגים שונים של צמחייה בשל כך. כדאי גם להביא בגדים חמים. יש מסלול סלול קצר ונחמד המיועד לנכים, ועל השלטים בו יש מידע בברייל. המסלול הפופואלרי ביותר מוביל מתחנת האוטובוס עד למפל זנב הסוס (La Cola Caballo) ואורך כ-17 ק"מ הלוך-חזור. אנחנו עשינו בערך חצי מזה, בגלל הקוצר בזמן ועדיין ראינו מפלים מרהיבים, פרחים צבעוניים, שמענו ציפורים ומסביב כל הרי העמק.
אפשרות אחרת למטיבי לכת: לטפס בחדות 700 מטרים אל מדף הסלע שעל הרכס ולעשות את המסלול מלמעלה. הירידה משם מתונה יחסית (לכן חובה לעשות את המסלול בכיוון הזה) ואפשר לחזור במסלול ה"רגיל" שלמטה. יש גם מוניות שמעלות למדף הסלע ומשם אפשר להמשיך ברגל.
איפה אוכלים: על איינסה כבר סיפרתי, אבל כמעט בכל עיירה יש מסעדות תיירותיות יותר ופחות. אם אתם רוצים ליהנות מארוחת שף, בבית עתיק ועם נוף עוצר נשימה מולכם – כדאי לנסות את מסעדת La Demba, שהוא גם מלון קטן לא רחוק מ-Abizanda.
איפה ישנים: כאמור, יש מגוון אופציות בעיירות המשוחזרות וגם בעיירות נוספות. אני ישנתי במלון Los Siete Reyes שנמצא ממש בכיכר המרכזית באיינזה. זהו מלון קטן ונעים עם חדרי שינה גדולים עם קירות אבן ונוף של הכיכר.
עמק אלטו גאייגו – אגמי קרח ופסגות מושלגות מטורלה ממשיכים מערבה, אל עבר עמק אלטו גאייגו (Alto Gállego), שהוא צפוני, הררי וקר יותר. העמק, שנקרא על שם הנהר הזורם בו מצרפת לכיוון סרגוסה. פירוש השם הוא בעצם "מעל גאייגו". מהעמק הראשי מסתעפים מספר תתי עמקים, שגם הם נכללים כחלק מהאזור.
מביאסקס (Biescas), העיר הגדולה של העמק, שעמה הכביש מתחבר מסובררבה, התחלנו לעלות צפונה, לכיוון אזור הספא של פנטיקוזה (Balneario de Panticosa). בעבר הרחוק מאוד, היה כאן קרחון (שנמס), ובעבר הפחות רחוק, היה המקום אזור הספא והנופש של העשירים והמפורסמים של ספרד, בזכות המעיינות החמים הטבעיים שבאזור.
כיום, האזור חצי נטוש – יש בו מבנים רבים שלא סיימו לבנות. יש בו גם ספא, אבל בעיני זה החלק הפחות מעניין של המקום: בהיותו בגובה 1,700 מטרים, קר פה מאוד, אבל עדיין שווה לצאת לטיול רגלי. מוקד המשיכה הראשי לאזור הוא עשרות אגמי ההרים שנוצרו מהקרח המופשר (Ibón, בשפת המקומיים) ושלל מפלים, שאפשר להגיע אליהם באמצעות עשרות מסלולי טיולים בדרגות קושי ובאורכים שונים. חשוב לעבור במרכז המבקרים בביאסקס בטרם אתם עולים אל ההר, כדי לוודא שהמסלולים עבירים ושאתם מצויידים כראוי.
העיירה פנטיקוזה עצמה, שנמצאת נמוך יותר מהספא, היא עיירה די תיירותית, שפעילה בעיקר בחורף, בזכות אתר הסקי שנמצא מעליה, ובקיץ היא ריקה יותר. עם זאת, אפשר לעלות אל אתר הסקי ברכבל גם בקיץ. הרכבל ה"קיצי" מגיע לגובה 1,800 מטרים (יש רכבל נוסף בעונה, שמגיע ל-2,100 מטר), והעלייה אורכת כרבע שעה (15 יורו, הלוך-חזור). שימו לב, שלמרות שקיץ ואין שלג (ויטענו בפניכם שבזכות מזג האוויר הקונטיננטלי, בדרך כלל חם בקיץ), על ההר קר. מאוד קר. אני הגעתי עם חולצה קצרה ופליז (כבר סיפרתי על הטענות שחם בקיץ?) ומארחותיי הנחמדות השאילו לי חולצה תרמית ומעיל והצטערתי על זה שלא היו להן גם כפפות. קר שם למעלה. אבל שווה מאוד לבקר שם.
קודם כל, הנוף שתראו מלמעלה – מדהים. חיפשתי מילה טובה יותר, אבל אין לי. אפשר להשקיף על כל האזור, ולראות את כל העיירות והכפרים הקטנים, לצד האגמים התכולים והנהרות הכחולים-כהים. ומסביב הרים מרשימים וירוקים, כשברקע רכס הפירנאים עם פסגותיו המושלגות. מקסים, מרהיב, עוצר נשימה… מדהים, כבר אמרתי? בנוסף, מומלץ גם לצאת לטייל באחד המסלולים שיוצאים מהרכבל, שיובילו אתכם לאיבונים שבאזור. המסלולים מסומנים ורובם לא ארוכים מדי (שעה-שעתיים).
משם המשכנו לצידו המערבי של העמק, לאזור Piendrfita de Jaca. שם ביקרנו בשמורת חיות הבר Lacuniacha, שבה מתגוררים, בתנאי סמי-חופש, בעלי חיים שהיו אופייניים לאזור לפני 1,100 שנים. במתחמים הגדולים יש חתולי בר, דובים, זאבים, ביזונים ועוד, ואילו הצבאים ועזי ההרים משוטטים חופשי גם על השביל. יש מספר מסלולי הליכה הפארק, ותוכלו לבחור על פי כמות הזמן שיש ברשותכם (שעה-שלוש). אחד מהם מגיע לתצפית יפה על הרים באזור. אם אתם מטיילים עם ילדים, אוהבים לראות חיות שלא תראו במקומות אחרים או שלא מתחשק לכם להתאמץ לחפש את אלה שכן – זה בדיוק המקום בשבילכם.
אם אתם לא מחפשים אטרקציה מאורגנת, אפשר פשוט לנסוע באוטו ולחפש מקומות נחמדים לעצור בהם. בין אם אתם אוהבים טבע (שיקיף אתכם בשפע), אגמים מרהיבים או כפרים קטנטנים וקסומים – תוכלו למצוא יופי בכל מקום שתסתכלו עליו. הכפר הפצפון Hoz de Jaca כולל בתים ספורים בלבד (על אצבעות הידיים!), אך זה לא מונע ממנו לארח מדי קיץ פסטיבל מוזיקה בינלאומי.
הבתים בכפרים בנויים מלבנים כהות, חלונות עץ כהים וגגות משופעים (וכהים), שעליהם קוצים על מנת למנוע התאספות השלג בחורף. מודה שחלק מהזמן פשוט הסתכלתי סביבי בהשתאות ובחוסר אמונה שאנשים ממש חיים ככה: בבתי לבנים, עם פרחים צבעוניים באדניות בחזיתותיהם, הסמל המשפחתי וקמיעות להגנה מעל דלת העץ ועליה, וכמובן, ערובה מעשנת (שגם היא עם האלמנטים נגד מכשפות ורוחות רעות) וכל זה לשפת אגם ובין הרים. אומרים שדרומית לביאסקס יש מסלול העובר בין 13 כנסיות רומנסק, מהמאה ה-10 או ה-11, בדרגות שונות של שימור, שמעניין לבקר בהן.
איפה ישנים: בכל מקום תוכלו למצוא בתי מלון קטנים ובתי אירוח מקסימים, ובערים ה"גדולות" יותר יש מלונות גדולים ומפנקים יותר. אני ישנתי בפורמיגל (Formigal), שהיא עיירת סקי שוקקת חיים בחורף, אך די מנומנת בקיץ, במלון Saliecho. החדר הגדול והנוח פונה ממש אל אתר הסקי.
ואלי דה ארגון – פיסות היסטוריה בכל מקום את היום האחרון בספרד ביליתי בעמק ארגון, שבו נמצאת העיירה קנפרנק (Canfranc), שנמצאת שלושה קילומטרים בלבד מהגבול עם צרפת. אפשר בקלות פשוט לנסוע לטיול יום בשכנה הצפונית, ולו היה לי יותר זמן – כנראה גם הייתי עושה את זה.
קנפרנק היא עוד עיירה קטנה, שבעיני קצת חסרת ייחוד. מוקד המשיכה העיקרי בה הוא שרידי תחנת הרכבת הטראנס פירנאית, שפעלה מסוף המאה ה-19 ועד 1970, כשרכבת צרפתית קטנה התהפכה והרסה חלק מהמנהרה.
הביקור בתחנת הרכבת אפשרי רק באמצעות סיור מאורגן, שמתקיים בספרדית ובצרפתית. במהלך הסיור יספרו לכם את ההיסטוריה ההפכפכה של התחנה ויסבירו לכם עליה, אבל אם אתם לא יודעים ספרדית, לדעתי אפשר לוותר. התחנה מבפנים אמנם קצת מעניינת, אבל מבחוץ הבניין מתפורר ולא מרשים. החלק הכי יפה בה הוא הנוף ההררי המקיף אותה, ואותו אפשר לראות גם בלי קשר. ייתכן שבסיור תלמדו משהו שיוסיף לכם ערך מוסף, אך בלי זה, זו חווייה חסרת ייחוד וחבל על שלושת היורו של דמי הכניסה והשיער המעוך בגלל הקסדה, שצריך לחבוש לאורך הביקור.
בפתחה של העיירה יש מגדל צבאי עתיק, שהפך לגלריה לאומנות ולא רחוק ממנה יש גשר צלבני מימי הביניים. פרט טריוויה מעניין על העיירה, הוא שיש בה מעבדת פיזיקה חשובה, שהיא השניה בגודלה בעולם. פרט טריוויה #2 הוא שהעיירה הקטנה נשרפה כליל פעמיים, ואחרי הפעם השניה התושבים פשוט בנו בתיהם מחדש מספר ק"מ הצידה.
לא רחוק מקאנפרן נמצאות Astún ו-Candanchú, שהראשונה היא אתר הסקי הקרוב ביותר לצרפת והשניה היא אתר הסקי הראשון בספרד. שתיהן סגורות כמעט לגמרי בקיץ, אבל תוססות בחורף המושלג. בהתאם לגובהם ולמיקומם, בשלושת המקומות הנ"ל נשבה רוח קרה מאוד במהלך הבוקר. אז לגיוון הטמפרטורה נסענו לחאקה.
חאקה (Jaca) היא עיר גדולה ומזג האוויר בה חמים בהרבה. נקודת העניין המרכזית בה היא המבצר הגדול מהמאה ה-16, הנמצא במרכזה. גם את המבצר הזה בנה המלך פיליפ השני (זוכרים?), והוא היווה את קו ההגנה הראשון מפני פלישה צרפתית אפשרית. גם במבצר אפשר לסייר רק באופן מודרך (כחמישים דקות), ומספר פעמים בשבוע מתקיימים סיורים באנגלית, אז כדאי לבדוק מראש. זהו המבצר היחיד בספרד שעומד עם כל קירותיו המקוריים (כמעט) והסיור מעניין, למי שאוהב ביקורים מסוג זה (כמוני, לדוגמא). אפשר לראות תותחים, חדרים, מחסנים, חרכי ירי וכל מה שתצפו לראות במבצר.
אם הגעתם ביום ללא סיור באנגלית, או שאתם לא מתעניינים במבצרים, אפשר לבקר במוזיאון שנמצא במתחם, המציג תערוכת נשק עתיק. הוא היה סגור כשהגעתי, אבל נשמע שיש לו פוטנציאל. לחלופין, אם יש לכם ילדים, כדאי לבקר במוזיאון המיניאטורות. המוזיאון כולל 32,000 חלקים, המתחלקים ל-23 מיצגים, המתארים קרבות ומלחמות מתקופות וממקומות שונים.
לא רחוק משם נמצאת קתדרלה רומנסק מהמאה ה-11. חלקה החיצוני עובר כרגע שיפוצים, אבל אפשר להעביר כמה דקות בתוכה, ואפילו להשקיע מטבע של יורו בשביל לקבל אור ולראות את הפרסקאות כראוי. בתוך הקתדרלה יש כניסה למוזיאון Diocesan Museum of Jaca, שמציג אומנות רומנסק, ציורי קיר, פסלים ואומנות דתית מהתקופה.
איך מגיעים: ניתן להגיע לברצלונה בטיסה ישירה של חברת הלואו-קוסט Vueling. הטיסות מתבצעות במטוסים נוחים והשירות אדיב. בברצלונה ניתן לאסוף רכב שכור ולאחר כשעתיים נסיעה תגיעו כבר לחבל אראגון.
הערה: כתבה זו נכתבה על- ידי אביטל ישראל, לטובת Gotoaragon.co.il, והתפרסמה במגזין הטיולים הישראלי למטייל עם העזרה של משרד תיירות אראגון
