טרזונה-בתים תלויים ושלל פלאים

רק דורכים על אדמת טרזונה וכבר מרגישים: ההיסטוריה, המורשת, מעבר הזמן. את כל זה ניתן לחוש כבר מרחוק, כאשר רואים את העיר צצה לאיטה כאילו נותרה לכודה בזמן.

את המדריכה פגשתי בלב העיר, מקום בו הזמן שב לאחור עד לתקופת הרומאים. כדי לסייר בעיר מבלי לפספס דבר, המדריכה מלווה אותי עד למקום שבו הייתה מה שמכונה "הרובע היהודי הישן" (La Judería Vieja), מקום ששומר את הסודות של החלק העתיק בן אלפי השנים של טרזונה.

המדריכה מסבירה לי שהרובע היהודי הישן כולל את רובע סינטו ומתוחם על ידי כיכר הארכידיאקונים (Plaza de los Arcedianos), רואה אלטה(Rúa Alta), רואה באחה (Rúa Baja), ואיירס (Aires), אשר בימינו מוקדשות למשורר הגדול גוסטבו אדולפו בקר (Gustavo Adolfo Bécquer). טביעת הרגל המודחרית (mudéjar) והניגוד שיצרו שנים על שנים של היסטוריה, החל מהמאה השתים עשרה עד למאה העשרים, ממלאים את האוויר לאורך הרחובות הצרים והכיכרות של רובע מימי הביניים. בחלקו האחורי של רחוב דל קונדה (calle del Conde) המבנים יושבים על גבי צוק הנראה כאילו קורה תיגר על הזמן. לאחר שאני מתגבר על ההלם, מתברר לי שאלה הם הבתים התלויים המפורסמים (Casa Colgantes). ועוד אני לומד שהם נבנו על ידי היהודים, אשר היו ברובם בעלי מלאכה. על בתים מופלאים אלה, שבהם התגוררו משפחות האצולה המקומית, ניתן לצפות הכי טוב מכיכר הארכידיאקונים, הנמצא בהצטלבות עם הרחוב רוה אלטה של בקר.

אנחנו מעמיקים אל תוך הרובע היהודי ומגיעים מה שבעבר היה בית הכנסת הגדול של העיר, הנמצא גם הוא ברחוב רואה אלטה. על פי המסמכים שנשמרו ידוע שבבית הסמוך התגורר שמטוב בן שפרוט – רב, רופא ואיש תלמוד – אחד מדמויות טרזונה הידועות ביותר. אני עוצם את עיניי ומדמיין אותו מטייל ברחובי הרובע היהודי.

אנחנו ממשיכים לאורך הסמטאות ובהגיענו לכיכר לה סאו (plaza la Seo) צצה לפני הקתדראלה המרשימה סנטה מריה דה לה הוארטה (Santa María de la Huerta), מבנה עוצמתי ביותר שבשנת 2002 הוכרז כאתר מורשת תרבותית של ספרד. במבנה נפגשים מספר סגנונות, החל מסגנון גותי-צרפתי, סגנון הרנסנס של המאה ה- 16, ועד הסגנון מודחר-אראגון מהמאה ה- 15. "אפילו בבניין הנוצרי הזה אפשר לחוש את מידת החשיבות שהייתה ליהודים בעיר הזאת", מסבירים לי.

המדריכה מספרת לי שתור הזהב של טרזונה היה במאה ה- 13, כאשר יהודי העיר הפכו להיות גורם מפתח בניהולה וכלכלתה. בהמשך הזמן, לאחר חתימת צו גירוש היהודים מחצי האי האיברי בשנת 1492, חלק מהקהילה היהודית של טרזונה היגרו לנווארה (Navarra) והשאר בחרו להמיר את דתם.

אולם ההיסטוריה המרתקת של הרובע היהודי לא מסתיימת בזאת, כי באמצע המאה ה- 15 נוסד הרובע היהודי החדש, הנמצא לאורך מורד הארכידיאקונים לכיוון כיכר סנטה מריה. הודות לעקשנותה של המדריכה, אנחנו מגיעים לכאן כאשר השמש מתחילה לשקוע. מהר מאוד אני מבין את הסיבה- הנוף הנצפה מהכיכר הוא מרהיב.

כאשר מגיעים לנקודה האחרונה בביקור המדהים הזה, החושך כבר ירד. בין המבנים של המנזר דל קארמן (Covento del Carmen) ובית החרושת העתיק לגפרורים של ספרד נמצא מה שבעבר היה בית הקברות היהודי. קסמו של הערב ושל טרזונה עצמה מניעים אותי לעצום שוב את עיניי ולדמיין. אני רואה את הגדר סביבו, את הקרקע הבתולה במדרון ואת הקברים המסודרים היטב וכולם פונים לכיוון ירושלים. אני נושם את הרוגע ואת משקל ההיסטוריה.

אני עוזב את טרזונה בהרגשה של נוסע בזמן שחזר להווה. אני מנסה לחשוב איך לסכם את החוויה הזו במילה או שתיים. זה בלתי אפשרי. טרזונה יותר מדי חיה, יותר מדי ייחודית, יותר מדי מגוונת… אולי הדרך היחידה שבה ניתן להבין אותה היא לגלות אותה באופן אישי.